נחיתה ביבשת המדהימה...

לפני חמישה ימים בדיוק לאחר טיסה של 20 שעות, נחתנו אני קובי ואשתי גלית בבואנוס איירס בירתה של ארגנטינה. הקונקשין בפרנקפורט שבגרמניה היה צפוף (שעה בלבד) וכבר בתחילת הטיסה מהארץ כשאנחנו ישובים כבר על המטוס הודיע לנו הקברניט שלא ניתן להמריא כי אין אפשרות כרגע לטוס מעל יוון בשל תרגיל של הצבא ולכן הטיסה תתעכב. עם חשש גדול שאנחנו הולכים לפספס את הטיסה שלנו, לאחר כחמש שעות טיסה ובאיחור של 45 דקות, נחתנו בפרנקפורט ושמנו ריצה לכוון הטיסה הבאה שלנו לארגנטינה שאותה הצלחנו לתפוס ממש ברגע האחרון.

את הגסטאווס שלנו בבואנוס איירס (Parada Hostel) כבר הזמנו בארץ כך שהייתה לנו נחיתה רקה ביבשת. סך הכול המקום שקט ונחמד בלי ישראלים בכלל וממוקם ממש במרכזה של העיר ולכן מאוד נוח היה להגיע ממנו להרבה מקומות.
מיד כשנחתנו נתקלנו בבעיה המרכזית בה נתקלים התיירים בדרום אמריקה, אף אחד לא יודע מילה באנגלית. גלית שעבדה קשות חודשיים לפני הנסיעה על מנת לפתור לנו את הבעיה הזאת, רככה במעט את המצב אבל מיד הבנו שזה לא מספיק על מנת להסתדר פה, אז מדברים הרבה עם הידיים ושוברים את השיניים עם אוצר המילים המדולדל שלנו בשפה ובסוף איכשהו מסתדרים. כפי שזה נראה היום, נהיה חייבים מהר מאוד ללמוד את השפה על מנת להקל עלינו את החיים פה.

בואנוס איירס רבתי היא עיר עצומה (מעל 15 מליון תושבים)  שממלאים את הרחובות בהמוניהם. הכול כול כך עמוס וגדול אבל אם כול זאת מצליח איכשהו לעבוד ביחד. הכביש של הרחוב המרכזי פה בעל 22 נתיבים ובשביל לחצות אותו אתה צריך לעבור 6 מעברי חציה.

מחכים בתור לאוטובוס

העמידה בתור פה היא דבר שבשגרה, לכול דבר עומדים בתור: לקיוסק, לכניסה לחנות וכמובן לאוטובוס. התורים פה עצומים אבל הסדר מופתי. הדברים זזים פה לאט מאוד וצריכים להתרגל לזה (יצא לנו כבר לחכות שעה שלמה כדי שיכנו לנו בגט בבסטה בנמל וזה עוד אחרי שחיכינו 15 דקות בעמידה בתור לשלם), אבל אני בטוח שבעוד חודש נחשוב שזה הזמן התקין בו דברים צריכים להתבצע בעולם שלנו.
הדבר הראשון אותו עושים כשמגיעים למדינה חדשה הוא ללכת להמיר כסף. האינפלציה בארגנטינה מטורפת כ 20% בשנה וישנם חוקים קשים המגבילים את האזרחים בכמות החזקת הדולרים המותרת, זהו מתכון בטוח לשוק אפור מהטובים שהכרתי. השער הרשמי של המטבע המקומי כאן (הפסו) הוא כעת 6.2 לדולר בעוד שבשוק האפור רכשנו את הפסו בשער של 9.5 מעל 50% יותר, כך שמהמדינה אולי היקרה ביותר בדרום אמריקה, ארגנטינה הפכה להיות לנו מדינה זולה.

ביום הראשון, שוטטנו לנו ברחובות העיר  והתוודינו לנו לעיר החדשה. בערב הלכנו למופע טנגו מדהים בקפה טורטוני שהוא המקום הראשון בעיר בו החלו ללמד ולהציג מופעי טנגו בעיר. המופע בחלקו מחזמר ובחלקו מגוון מופעי טנגו בשלל וריאציות. הכניסה מעט יקרה אבל שווה בהחלט את הכסף.

למחרת נסענו לפוארטו מאדרו אזור הנמל הישן והעצום של העיר כשלאורכו משתרעת לה ריאה ירוקה ענקית המכילה צמחיה מאוד מגוונת, בעלי חיים וביצות (מהן ג'ונגל קטן אבל מתויר מאוד) באזור ישנם מספר מסלולי הליכה, אנחנו בחרנו במסלול הבינוני כ 5 ק"מ אבל יצאנו די מאוכזבים. על אף שמזג האוויר חם כ 25 מעלות, לא חשבנו שנחזור מהטיול שזופים כול כך, מה שהבהיר לנו שקרני השמש באזור חזקים מאוד ויש להימרח בקרם הגנה בכול יום לפני שיוצאים וכמובן שקובע זה אביזר חובה (אם רוצים לשמור על הקרחת נוצצת).

ביום השלישי ביקרנו בשכונת ריקולטה - מקום מושבם של עשירי העיר. במקום נמצא בית קברות ישן ומאוד מיוחד שבו במקום קברים בנו העשירים בתים קטנים אשר בהם קבורים המתים. ממש ליד בית הקברות נמצא שוק אומנים קטן ונחמד הפועל בימים שבת וראשון בלבד אשר מציג חפצי אומנות מסוגים שונים שעשויים מחומרים מגוונים. משם הלכנו לפארק Bosques de Palermo שהוא בעצם קומפלקס ענק של מספר פארקים, אך מכוון שגלית לא ממש הרגישה טוב אז קיצרנו ובקרנו רק בפארק היפני שמאופיין בצמחיה יפנית, אגמים סביב איים קטנים שבתוכם שוחים להם דגי ענק צבעוניים.
בערב החלטנו לעשות את טבילת האש הראשונה שלנו ישר אל תוך הבשר הארגנטינאי ובלסנו סטייקים כאילו אין מחר. גלית פחות התחברה לסטייק שלה אז התנדבתי לעזור לה. הבשר בארגנטינה הוא מהמשובחים בעולם ועם זאת מאוד זול. סטייק 300 גרם מתחיל מ 30 פסו (כ 12 ש"ח) ויכול להגיע ל 70 פסו תלוי באיכות ובחלק. באותו ערב אכלתי את הסטייק הגדול בחיי, 600 גרם בשר פרה משובח ואיכותי לצד בקבוק יין אדום מיושן, מי צריך יותר מזה. מיד לאחר בכוחותינו האחרונים סחבנו את עצמנו לגסטאווס ונפלנו לשינה עמוקה.

למחרת בבוקר יצאנו לבקר בשכונת לבוקה הענייה, זאת היא שכונה יפיפייה וצבעונית מאוד, כול הבתים שם צבועים בצבעים זוהרים ומגוונים, בכול מסעדה ישנם מופעי טנגו להנאתם של הלקוחות והאווירה ברחובות שמחה וססגונית.

השוק בסן טלמון

בהמשך היום המשכנו לשוק סוף השבוע הענק בסן טלמו, אשר היה עמוס באוכל אומנים ומופעי רחוב.

כשחזרנו לגסט האוס גיליתי ששכחתי את המטען של המחשב על הספה מחוץ לחדר ומישהו כבר הספיק להעלים לי אותו. כול הניסיונות להתחקות אחר מי לוקח אותו אשר כללו מעבר ותשאול בכול החדרים, לקיחת עדויות מהאנשים שראו לאחרונה את המטען ובדיקת המצלמות של המקום עלו בתוהו. הבעיה היא שהמטען הנו מטען מיוחד למחשבים קטנים שעובד עם חיבורים שונים ולכן קשה יהיה למצוא מטען מתאים, מה עוד שמחר מתוכנן לנו יום עמוס מחוץ לעיר שלאחריו טסים לדרום ושם אין סיכויי למצוא מטען כזה והרי כול עולמי כעת נמצא במחשב. מכוון שהיה יום ראשון וכול המקומות סגורים, נסענו לקניון ענק, המקום היחיד שפתוח ביום זה במטרה למצוא מטען חדש אך חזרנו בידיים ריקות. למחרת ויתרנו על התוכניות שלנו ובילינו את רוב היום בחיפוש אחר המטען עד שלבסוף מצאנו מקום שמכר לנו מטען מתאים בדיוק.

מחר אנחנו נפרדים מבואנוס איירס החמה וטסים לנו הישר לדרום הקר לעיר אושוואיה העיר הדרומית ביותר בכדור הארץ ומתחילים את הטיול האמיתי...