מפסיקים לכתוב ומתחילים להנות

לאחר התאוששות קלה וחזרה לחיי הציביליזציה הכוללים שינה במיטה עם ארבע קירות, מקלחת חמה וארוחות מסודרות, המשכנו בדרכנו ל"אל קלפטה" אשר נמצאת במרחק 7 שעות נסיעה כולל חציית הגבול חזרה לתחום גבולותיה של ארגנטינה. "אל קלפטה" הנה עיירה קטנה וטיפוסית אשר מפורסמת מאוד רק בשל קרבתה לקרחון פריטו מורנו הלו הוא "הקרחון המתנפץ". את יומינו הראשון העברנו לנו בהתפנקות על האוכל והשוקולדים המדהימים שיש לעיירה הזאת להציע. בערב קפצנו לביקור בקזינו הנחמד שיש שם (לא הפסדנו ולא הרווחנו, כך שהכול בסדר). למחרת הצטרפנו לשתי ישראליות חמודות שהכרנו ושכרנו לנו מונית ליום שלם בכדי לנסוע לצפות בקרחון אשר נמצא ב"פריטה מורנו" (מרחק 80 ק"מ). גודלו של הקרחון עצום ושווה לגודלה של העיר בואנוס איירס בירת ארגנטינה, גובהו של קרחון זה מגיע ל 70 מטרים ובניגוד לקרחונים אחרים על פני הגלובוס, קרחון זה הולך וגדל עם הזמן מסיבות שאינן ברורות. האטרקציה המרכזית של המקום (אשר בגללה קרחון זה נקרא "הקרחון המתנפץ" ) היא שבכול מספר דקות חלק מהקרחון  נסדק וחתיכה גדולה של קרחון נושרת לה ונוחתת בעצמה ומתנפצת לה ברעש גדול על מי הנהר. האתר עצמו מאוד מתויר והביקור בו יקר מאוד, אך המראה שווה את ההשקעה. מקומות מסוג זה הנם פחות לטעמי האישי, מכוון שההגעה לתופעת הטבע הזאת אינה כרוכה במאמץ פיזי כלשהו ולכן החוויה דומה יותר לביקור במוזיאון של הטבע שטופל וטופח היטב בידי בני האדם.

הקרחון המתנפץ - פריטה מורנו

לאחר "אל קלפטה", המשכנו בנסיעה קצרה של שלוש שעות בדרכנו ל"אל צ'אלטן" הנמצאת באזור יפיפה בלב רכס הרי האנדים הארגנטיניים. העיירה מזערית ביותר ומונה קרוב ל 350 תושבים בלבד (ניראה שמספר הישראלים שם גדול ממספר התושבים הקבועים במקום). עירה זו משמשת כבסיס ליציאה לטרק "הפיץ רוי" המפורסם אשר נמצא בשדות הקרח של דרום פטגוניה על הגבול בין ארגנטינה וצ'ילה. יש אפשרות לעשות את הטרק ביום אחד ארוך או לפרוס אותו על יומיים הכוללים שינה באוהל בשטח. אנחנו העדפנו לעשות את המסלול של היום הבודד בכדי להימנע מההתארגנות והציוד המיותר שיש לסחוב לצורך לינה בשטח. סך הכול טרק זה מזכיר מאוד את היום האחרון בטרק "הטורוסים" שעשינו וכולל הליכה בטבע המדהים בין ההרים עוצרי הנשימה, לגונות יפיפיות,יערות מוריקים ונחלים שוצפים כאשר רגע השיא שמור לטיפוס על "הפיץ רוי" (אשר בגובה 3,500 מטר) שבפסגתו  מתגלה לה לגונה כחולה מקסימה שממנה נשקף כול הנוף המדהים של אזור פטגוניה. "נאלצנו להיתקע" באל צ'לטאן עוד 3 ימים נוספים של "סתלבט" מכוון שהתחבורה משם לצפון מצומצמת ולא היו מקומות על האוטובוס, אך לבסוף נפרדנו מאזור זה והמשכנו צפונה לעיירה אל בולסון (נסיעה ארוכה של 22 שעות).

פסגת הפיץ רוי

טיול ארוך מסוג זה שאנו עושים בנוי מאזורים ותקופות. לכול אזור האופי והסגנון שלו ואיתו סוג החוויות אותן אתה חווה. בשלב זה סיימנו את החלק הראשון של הטיול שכלל את אזור דרום ארגנטינה וצ'ילה אשר מאופיינים במזג אוויר קר, הרבה הרים מושלגים, אגמים, טרקים וקצב טיול מהיר. כעת אנחנו נכנסים לתקופה רגוע בהרבה יותר עם מזג אוויר יותר ויותר חמים עם הרבה פינוקים ובטן גב. מכאן אנחנו ממשיכים לנו צפונה בארגנטינה וצ'ילה ומשם חוצים את הגבול לברזיל לטיול לאורך רצועת החופים היפיפייה שלה שבסופה המסיבה הגדולה הרי היא הקרנבל ברסיפה ואולינדה.

לסיום,
איכות התקשורת לאינטרנט משתנה מאוד ממקום למקום ולפעמיים היא אטית עד כדי בלתי אפשרית ומקשה מאוד על כתיבתו ועריכתו של הבלוג, לכן בשלב זה החלטתי לסיים את המשך כתיבתי לבלוג. אני מקווה מאוד שנהניתם עד כה ואולי בהמשך כשיהיה משהו מיוחד ומעניין, אני יצוץ שוב בעוד פוסטים נקודתיים וקצרים.